עידן אלתרמן

אחת הסצנות האהובות עלי היא מהסרט ״רטטוי״ בה מבקר המסעדות אנין הטעם והפלצן טועם מתבשיל הרטטוי שהכין לו העכבר ומיד נזכר בהתרגשות בבית אמא. הרי בסופו של דבר, גם אם כולנו מתרגשים ממסעדות fine dining,האוכל הביתי עליו גדלנו יזכיר לבלוטות הטעם שלנו מה באמת חשוב בחיים האלו. אבל אצלי, התבשיל שמעלה לי זכרונות אוכל של בית הוא כנראה קופסת שימורים של טונה. 

אמנם גדלתי בבית עם האמא הכי אוהבת ומחבקת שיש, אבל גם הכי פמיניסטית שיש. אמא שלי, פרופסור רחל אלתרמן,  הייתה ממקימות התנועה הפמיניסטית הראשונה בישראל (!) בשנות השבעים. כנראה בגלל זה המילה הראשונה שיצאה לי מהפה  הייתה ״פטריארכיה״ והמשפט הראשון: ״למה אין אוכל חם על השולחן?״.  בזמן שאמא הייתה עסוקה בדוקטורט, אחותי ואני היינו חוזרים הביתה מבית ספר והסתפקנו בקופסאות שימורים ובאבקת פירה שמוסיפים לה מים. זה אולי נשמע קצת קיצוני, אבל היינו ילדים מאושרים ולא ידענו משהו אחר.

לכן, כשביקשו ממני להרכיב תפריט לערב זה, היה לי ברור שאחזור אחורה למנות ארוחת צהריים ביתית. (אני בחור נוסטלגי) כמו: שניצל, קציצות ופתיתים. (אני סומך על שף אודי שיעשה פה טוויסט מעניין...).  בביסלי גריל השתמשנו כציפוי לשניצל וזאת כמחווה לחיקוי ביסלי גריל מתקופת הצמד "גרייניק ואלתרמן". משום שאני משוגע על אבוקדו ופיסטוק ביקשתי שאלו יככבו כחומרי גלם בחלק מהמנות. ולסיום, את מנות הקינוח אני מקדיש לאמא שלי, שמכורה לשוקולד מריר חזק.